ד"ר רות ג'לדטי הינה מנהלת היחידה להפרעות תנועה במרכז הרפואי רבין. במאמר זה היא כותבת על כאב והפרעות תחושה במחלת הפרקינסון.

מחלת פרקינסון מאובחנת ע"פ רוב ע"ס סימנים מוטוריים כמו רעג במנוחה, איטיות, נוקשות וקשיי הליכה. בשלב בו מתבטאים סימנים אלו קיים כבר ניוון של 70-50% מהתאים הדופמינרגיים. מכיוון שהתופעות המוטוריות במחלת פרקינסון הן כה בולטות, הן מאפילות לעתים קרובות על סימני מחלה אחרים כמו דכאון, עייפות, הפרעה בחוש הריח, הפרעות במערכת העצבים האוטונומית והפרעות תחושה.

הפרעות התחושה כוללות כאב, פגיעה בחוש הריח, הזיות ראייה, הזיות שמיעה ומגע, ותחושת נימול או זרמים. היום כבר ידוע שהסימנים הלא-מוטוריים יכולים להקדים את הופעת הסימנים המוטוריים במספר שנים. עם זאת, בהיותם בלתי ספציפיים, דרושה רגישות קלינית רבה כדי לאבחן את מחלת הפרקינסון על-פיהם בלבד.

סקירה זו תתמקד בכאב, שהיא ההפרעה הלא-מוטורית הקשה ביותר בין הפרעות התחושה במחלת פרקינסון ובהשלכתו על איכות החיים של החולים במחלה.

פיזיולוגיה ואנטומיה של כאב

המעורבות של גרעיני הבסיס (basal ganglia) בעיבוד תחושת הכאב במחלת פרקינסון הולכת ומתבררת לאחרונה במקביל למעורבותם בתפקודם המוטוריים. לגרעיני הסביב יש קשרים מסועפים עם גרעין התלמוס (האחראי על עיבוד אותו תחושה) ועם קליפת המוח. מעבר לכך, לתאים בגרעיני הבסיס יש יכולת לעבד אותות תחושה.

מחקרים בחיות מעבדות הראו כי תאים בחומר השחור (substantia nigra) מגיבים לגירוי מכני, לגירוי חשמלי ולגירוי חום וכאב. הזרקה של 6-הידרוקסידופמין, חומר טוקסי לגרעיני הבסיס, גורמת לעלייה של סף הגירוי לכאב בחולדות. בדיקות הדמיה כגון מיפוי מוח (SPECT) תומכות אף הן בכך שגרעיני הסביב מעורבים בתגובות כאב. גירוי כאב דו-צדיי גורם לעלייה בפעילות המטבולית המוחית באזור התלמוס וגרעיני הבסיס. במספר תסמונות קליניות של כאב כרוני נצפתה ירידה בקליטה של דומפין מסומן, בדומה לתמונה המתקבלת בחולי פרקינסון.