בעיות התנהגות של חולי פרקינסון ודרכי הטיפול בהן" – סיכום הרצאתו של פרופ' רביי בסניף תל-אביב, 29-5-2003

מחלת הפרקינסון נתפסת בציבור הרחב כמחלה המאופיינת ע"י רעידות ואיטיות בתנועה אצל אנשים זקנים, בעוד שבפועל הגיל הממוצע בו מתגלה המחלה הוא 57 ומעבר לרעידות שלא תמיד קיימות, פוגעת המחלה במערכות רבות בגוף ולעיתים אף גורמת לבעיות הנפשיות הבאות:

1. דיכאון
2. התקפי חרדה
3. הזיות ומחשבות שווא

לאנשים הסובלים מדיכאון, סיכוי רב להתגלות לאחר זמן כחולי פרקינסון. כ- 25% מהמאובחנים כחולי פרקינסון כבר סובלים מדיכאון בשלב אבחון מחלת הפרקינסון. כ- 50% מחולי הפרקינסון גם סובלים מדיכאון בשלב זה או אחר של מחלתם. אצל חולים הלוקים בדיכאון נמצאה רמה נמוכה של סרוטונין  וההנחה היא שהדבר נגרם ע"י תהליכים ביוכימיים משותפים. הטענה כי חולי פרקינסון לוקים בדיכאון כתוצאה מבעיותיהם הפיזיות הקשות, הופרכה כאשר הסתבר ממחקרים כי אחוז הלוקים בדיכאון מקרב חולי הפרקינסון גבוה בהרבה מאחוז הלוקים בדיכאון מקרב החולים במחלות כרוניות אחרות, כגון דלקת פרקים כרונית למשל.

התופעות האופייניות לדיכאון הן:

1. שינויים בדפוסי ההתנהגות
2. נמנום יתר או נדודי שינה
3. שינויים בהרגלי האכילה
4. פסיביות וחוסר רצון להשתתף בפעילויות

כיום קיימות תרופות טובות להעלאת רמת הסרוטונין בגוף ותרופות אנטי דכאוניות יעילות ואין להסתפק אצל חולים הלוקים בדיכאון במתן תרופות אנטי פרקינסוניות. התרופות האנטי דכאוניות אינן יעילות בטפול בבעיות התקפי חרדה ויש על כן להשתמש בתרופות אנטי פסיכוטיות.
בעיות פסיכוזה כגון הזיות ומחשבות שווא, מופיעות רק לאחר גיל 65. קיימת בעיה שהתרופות לטיפול בבעיות פסיכוטיות אינן מוגדרות בסל הבריאות כתרופות שנוירולוג רשאי לרשום לחולי פרקינסון היות וחברות התרופות לא רשמו את התרופות הפסיכוטיות כמיועדות גם לחולי פרקינסון. רישום כפול שכזה היה מחייב אותן לבצע בדיקות נרחבות העולות כסף רב שהשקעתו ע"י חברות התרופות איננה כדאית בשל מספר חולי הפרקינסון הלוקים גם בתופעות פסיכוטיות, בהשוואה לחולי מחלות פסיכוטיות בלבד.
חולי פרקינסון מהווים רק כ- 0.1% (פרומיל אחד) מהאוכלוסייה בעוד שהחולים במחלות פסיכוטיות מהווים כ- 1%(אחוז אחד) מהאוכלוסייה. רוב האשפוזים של חולי פרקינסון נובע מהבעיות הנפשיות ולא מהבעיות הפיזיות/מוטוריות, היות ובני המשפחה מסוגלים להתמודד בהצלחה עם הבעיות הפיזיות/מוטוריות אך אינם מסוגלים להתמודד עם הבעיות הנפשיות.

אם במהלך עשר השנים הראשונות למחלה לא מתעוררות בעיות נפשיות אצל חולה פרקינסון, קיים סיכוי גבוה שגם בהמשך לא תתעוררנה ביות שכאלה. אם קיימת אצל חולה פרקינסון פלקצואציה בתופעות הפסיכוטיות, קיימת אפשרות גבוהה להתפתחות דימנציה (שטיון). בתשובה לשאלות אמר פרופ' רביי: כאשר חולה פרקינסון לוקה גם בבעיות נפשיות, לא מומלץ שיעבור ניתוח מוח לצורך טיפול בתופעות הפיזיות/מוטוריות. התרופות האנטי פרקינסוניות אינן יעילות לטפול בבעיות דיבור.